סיפור חורף אקראי

2017-11-30, 22:40

לפעמים סיפורים אמיתיים הם המשונים ביותר. הזיכרון הזה רדף אותי בשבוע האחרון, אז החלטתי שאני רוצה לחלוק אותו.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

החורף הגיע לבסוף ואיתו הגשמים הראשונים. עם ריחם המיוחד, המחייה, הם שטפו בעדינות, כמעט באהבה, את האבק מעל פינות נשכחות בלב שלי. גם אחרי כל השנים האלה, כשהחלו לזלוג טיפות הגשם מעליו הסגולים של העץ ההוא שלא אדע את שמו - לא יכולתי שלא להיזכר ביום בו צלצול טלפון חלוש נשמע לרקע טיפות הגשם הנוקשות על חלוני.

'רדי, השארתי לך מתנה!' נשמע קולה, ויכולתי לדמיין את החיוך שובה הלב שלה, בעל ניצוץ ילדותי שכל כך נדיר למצוא.

הבטתי מבעד לחלון. 'את בטוחה שאת ליד הבית שלי? כי ממש כרגע יורד כאן גשם זלעפות.' ניסיתי לנגב את הלחות מהחלון ולחפש את דמותה. 'ואיזו מתנה? על מה את מדברת?'

'טוב, הלכתי כבר,' היא אמרה, 'הספקתי בדיוק לפני הגשם. אבל השארתי אותה שם.'

'השארת פשוט שם בכניסה לבניין? ומה אם מישהו יקח אותה או שהיא תיהרס מהגשם?'

'אז לכי מהר, לפני שזה יקרה!' אמרה, וניתקה.

הבטתי בבלבול בטלפון הסלולרי שלי ולאחר מכן בחלון. הגשם החל להירגע, שני אנשים ברחוב קיפלו את המטריות שלהם. לקחתי את המעיל הכחול שלי, שככל הנראה היה ילדותי וגדול מידי למידותיי, ופניתי לצאת מהבית.

'לאן את הולכת?' שאלה אמא מן המטבח. לא הצלחתי לחשוב על הסבר אז פשוט מלמלתי שמיד אחזור ורצתי אל המעלית.

'הלוואי שלא לקחו את זה,' חשבתי לעצמי. 'מה זה כבר יכול להיות? ולמה היא לא חיכתה לי אם היא באה עד לכאן?' הלב שלי הלם בהתרגשות. כשהגעתי אל הכניסה לבניין הסתובבתי ברחבת הכניסה, מחפשת אחר משהו שיכול להיות מתנה שהמטורפת הזאת עשויה להביא לי. מיד נחו עיני על ענף בודד בעל עלים בגוון סגול עמוק ותפרחת ורודה בהירה. הפרחים העדינים שרדו בקושי רב את הרוח העזה, הצלחתי לראות כי הם נלחמו ככל יכולתם. הרמתי את הענף והבטתי בו בהשתאות, נכשלת להבין מה פשר המתנה. ממתי אני מקבלת מתנות? ומי בכלל מביא ענפים כמתנה? צחקתי לעצמי והתקשרתי אליה.

'המתנה היא הענף, נכון?'

'זה לא סתם ענף! זה כמו עץ סאקורה! נכון שהוא מקסים? ראיתי אותו וישר חשבתי עלייך.'

'אז חזרת את כל הדרך, מרחק של חצי עיר, רק כדי להביא לי את זה?' כבשתי את פני במבוכה למרות שאיש לא הסתכל.

'כן, אבל זה לא משנה, העיקר שאת אוהבת את זה. את אוהבת את זה, נכון?'

'את משוגעת, באמת,' צחקתי,' אבל זאת המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים. אשמור אותה לנצח, או לפחות עד שתנבול.'

'אוי לא, שלא תנבול!'

'אשתדל מאוד שזה לא יקרה.'

אבל זה קרה. הענף כמובן לא שרד, ולא ציפיתי שישרוד. אך עדיין, בכל פעם שאראה את העץ הזה משהו בלב שלי יתכווץ. הגשם ימשיך לנסות לשטוף שיירי חברות מתוקה שחלפה לה, מעט בכל שנה, ואני אמשיך להיאבק בו, כדי שלא תישכח לעולם.

2017-12-04, 13:41

מקסים מקסים מקסים 33>

2017-12-04, 18:13

Keeno כתב:מקסים מקסים מקסים 33>

אעאעעאעא עיבוווווווווו תודההההההההההההההההההה T_T *חיבוק מועך*
זה מצחיק קצת כי אני מניחה שמהיכרותנו ארוכת השנים אתה יכול לדעת בטח מה הרקע של הסיפור הזה XD
ממש מעניין אותי לדעת איך אנשים שלא מכירים אותי ינתחו אותו. אחרי שכתבתי את זה היו לי כל מיני תיאוריות להרחבה של הסיפור הזה והאמת שזה די מעניין לדמיין איך הדמויות הגיעו לנקודה הזאת ומה קרה אחריה~

סיפור חורף אקראי

סיפור חורף אקראי

Re: סיפור חורף אקראי

Re: סיפור חורף אקראי