Kioku no mori - FictionJunction YUUKA

2013-12-06, 12:51

שלום לכולם, כאן ווינגס~ ^^
לנוחיותכם, אומר כי מקפים ופסיקים נוספו לכתוב על מנת להקל על ההבנה של הקצב, ולא לצורך פיסוק.

סיפור מצחיק. השיר הזה ישב לי איזה שנתיים ברשימת ה"לתזגם" (עוד שיר של טסובאסה!!!) ו... עכשיו תזגמתי אותו בספונטניות באיזה רבע שעה. אני מרגישה כאילו משהו חסר לי בחיים.
ובכל זאת, אני שלמה איתו ^^

Kioku no mori

שומעת את קולך, בין הרוחות מייבב
אך בכייך משתתק, מיד כש-אסתובב
האם זו מציאות? או שמא זו אשליה?
בזמן, הכה מעוות, אני לנצח תועה

לאן הוא נעלם? הנוף מאותו יום נשכח
בו שיחקנו בתמימות, בין הטיפות ש-נשטפו באור
הקולות ההם כלואים, ביערות, ואין איש ש-יצילם
הם בקיץ חבויים, לא נמצא אותם

שב הוא ו-בו-הק, צליל קולך המתרחק
ש-נשמע בין הסדקים, של רוח עד, שב הוא וצוחק
צל בלתי, נ-ראה, שרודף ולא מרפה
מ-חפש אותך תמיד, כשאני, שוקעת כך
אל תוך אפלה של יער קר
הד הצחוק שלך עוד נשאר

בסוף כל הזמנים, יזרח ירח אדום
אנחנו אז ניוולד, שוב באותו המקום
גם אם אתה אינך, זוכר דבר בעולם
עיניך ה-בהירות, הן בשבילי הכל וכולם

ואפילו אם נחיה, ביחד, באותו הזמן
גם אם יחד נתקיים, לא נוכל, שנית להיפגש
את אותם פרחים מתים, אז אפזר,
בשבריו של יער עד
גשם של דמעות שחורות, על פני נופל

צליל קולי, ה-שר
הקורא והמוכר
מ-בקש הוא להגשים, את משאלתה של,
רוח היערות
רק אתה תשיב, צער, עצב, ואביב
אל הלב שלי אשר כבר, כבה, עטוף בדידות

שב הוא ו-בו-הק, צליל קולך המתרחק
נ-עלם בתוך נחשול, הזכרונות, שנושבים בעוז
צל בלתי, נ-ראה, שרודף ולא מרפה
מ-חפש אותך תמיד, כשאני, שוקעת כך
אל תוך אפלה של יער קר
הד הצחוק שלך עוד נשאר